9 שאלות עם שירה ברזילי (קוקטית)

מראיינת: קרין לאופר דיין- קרינה

מי זאת שירה ברזילי בכמה משפטים?
אני אמנית – דיגיטלית אבל לא רק, יוצרת, תל אביבית, עצמאית, אמא לכלב גולדן בשם ברי ברזילי, צמחונית, אינדיבידואלית.

כולם מכירים אותך כקוקטית , למה השם "קוקטית"? מאיפה הוא הגיע?
"קוקט" בצרפתית זו בחורה פלרטטנית. כשאומרים קוקטית על בחורה הכוונה מישהי מתוקתקת, מתקתקה ופלרטטנית.
את הכינוי הזה הענקתי לדמות פיגורטיבית שאיירתי בתכיפות לבלוג אופנה שתחזקתי באתר אקסנט. קוקטית הייתה מעין איט-גירל שהלכה לתצוגות אופנה ולבשה בגדי מעצבים ודרכה תקשרתי עם עולם האופנה. עם השנים, זזתי הצידה מהאופנה לעבר עולם האמנות. העשייה שלי השתנתה אבל מצאתי שהשם נותר רלוונטי יותר מתמיד. רק שבמקום שיתייחס לדמות הפיגורטיבית, הוא מתקשר קונספט אבסטרקטי – של פלירטוט עם רעיונות.

את מנפצת את תקרות הזכוכית הכי גבוהות שאפשר, ליין של הלבשה תחתונה עבור זארה, עבודות אומנות למותג הנחשק קרטייה, טי שירטס עבור רוברטו קוואלי, אמאל'ה איך כל זה קורה? האם יש דרך שצריך לעבור ולא משנה מה?
לכל יוצר יש דרך שהיא שלו ואין דרך אחת לכולם.
לפני כמה שנים קיבלתי החלטה אסטרטגית שאני משקיעה את הזמן והאנרגיה שלי בלייצר עמוד אינסטגרם פופולרי מתוך ההבנה שזו הפלטפורמה הכי יעילה לאמנים כיום לחשוף את יצירותיהם לעולם. חשוב להבין שאין קיצורי דרך וההתקדמות שלי היתה ארוכה ומאוד הדרגתית. כל דבר שעשיתי הוביל לדבר אחר שלא יכל להתקיים קודם לכן. ובאופן הזה אני מאמינה שלאט זה הכי מהר.
הרצון שלי לייצר פיד קוהרנטי גרם לכך שבאופן לא מכוון גיבשתי שפה – שזה הדבר הכי חשוב לכל אומן ויוצר. ככל שקהל העוקבים גדל, כך גדל הבטחון שלי ביצירה מה שליבה את הנחישות וההתמדה. נהיה מעין גלגל קסמים שמתגלגל ומניע אותי קדימה.
תוך כדי שאני מעלה יצירות שאני עפה עליהן ונהנית מהסיפוק של היצירה, על הדרך זה גם מושך עניין ותשומת לב מצד מותגים וחברות לשיתופי פעולה. חשוב גם להבין שהאינסטגרם זה לא העסק שלי. זה כלי שיווקי נטו. אני אמנית אבל אני גם אשת עסקים שמתחזקת עסק עצמאי – והאלמנטים היבשים של עסק חשובים לא פחות מהצד האומנותי. המון אמנים נרתעים מהצד הזה כיוון ששיכנעו אותם שהם לא טובים בו מעצם היותם אמנים אבל אני טוענת שזה ממש לא נכון. כל אמן חייב לדעת קודם כל לנהל את עצמו. אם הוא לא יכול למכור עבודות של עצמו, אף אחד לא יוכל.
אני מאמינה שכל אחד צריך לעשות דרך משמעותית כדי להבין באמת מה שמרגיש לו נוח ונכון, אחרת מה שזה לא יהיה – זה לא יחזיק.
אז איך כל זה קורה את שואלת? בנייה אסטרטגית נכונה למותג שלי שהוא קוקטית.

פנו אליך לצייר אומנות למלון "ג'יימס" בניו יורק, איך התחלת לעבוד על זה? מאיפה מגיעה ההשראה? האם יש עבודת תחקיר מקדימה או שאת נותנת ללב להוביל אותך?
הבר של המלון פנה אליי דרך האינסטגרם. הם התענייינו לרכוש מספר עבודות לקשט את חלל הכניסה לבר. כיוון שלא הייתי זמן רב בארה"ב והיתה לי דודה רצינית לטוס – הצעתי להם שבמקום לקנות עבודות ממוסגרות מוטב שיטיסו אותי ואצייר להם ציור קיר ענקי בחלל. לשמחתי הם התלהבו מהרעיון וכך היה.
הבחירה ליצירה הייתה משותפת תוך כדי שהם גללו בפיד שלי והצביעו על ההעדפות שלהם. הפיד שלי ברובו גם ככה מורכב מרעיונות המבוצעים בצורה וירטואלית – ככה שלעיתים רבות כל מה שלקוח צריך לעשות זה להצביע על העבודה ולהגיד – בואי נייצר כזה אבל "על אמת". כך היה גם עם זארה ושאר שיתופי הפעולה שעשיתי.

האם יש עבודת אומנות שלך שאת הכי אוהבת? אם כן מהי?
כולם היו בניי. 😊 אבל יש לי חיבור רגשי עמוק במיוחד דווקא לא ליצירה דיגיטלית אלא ליצירה פיזית – אקריליק על קנבס גדולה שתלויה לי על הקיר בבית. ציירתי אותה בתחילת הקורונה והיא למעשה היצירה הראשונה שלי על קנבס.
לעולם לא אמכור אותה.
אני עובדת עכשיו אני פרויקט ה NFT הראשון שלי – והוא הולך להיות ענקי. חברתי לחברת פיקצ'רי (בשותפות עם רותם סלע ואסי עזר) ואנחנו עומלים על משהו מאוד מאוד מיוחד ואחר שייצא בחודש מאי. אני ממש מתרגשת מהעולם החדש הזה שנפתח – כי זה ייתן לאנשים הזדמנות ממש להיות חלק מקוקטית ומהאמנות – לחיות אותה ולהינות ממנו בצורה שלא היה ניתן בעבר.

האם  יש פחד בדרך? בכל זאת את עובדת עם מותגים גדולים וחזקים
בגדול יש לי אופי קצת לחוץ ככה שאני מוצאת את עצמי בחששות לקראת כל פרויקט שאני מתחילה. אני משתדלת לנתב את האנרגיה הזו ליצירה אבל לפעמים אני מוצאת את עצמי ממש בסטרס של לקראת. למזלי ברגע שאני מתחילה את העבודה אני מבינה שזה "קטן" עליי ושהלחצתי את עצמי סתם. הלוואי ויכולתי לנטרל את הנטייה הזו אבל מסתמן שאני צריכה לקבל את זה שאני ככה ולחיות עם זה בשלום. ייתכן שזה מה ששומר על הגחלת מי יודע.

מהי מחווה רומנטית בעיניך?
כל דבר שגורם לך להבין שמישהו חושב עליך.

מה הגילטי פלז'ר שלך ? הרי את עובדת שעות על גבי שעות בסטודיו, את  יורדת על עוגת שמרים או חפיסת שוקולד…?:)
אני אוהבת להימרח על הספה עם הכלב שלי ולראות טלוויזיה מטומטמת. זה מכבה לי את המוח. אני עובדת מהבית ככה שבימים לא לחוצים – שנ"צ זו פעילות חובה.
הייתי שכירה בידיעות אחרונות 12 שנה כעורכת הגרפית של מגזין גו סטייל עליו השלום. במשך 12 שנים נסעתי יום יום לעבודה וישבתי במשרד – ככה שבעיני לעבוד מהבית זה לא פחות מרעיון גאוני. זה התענוג הכי גדול שיש.
יש סטודיו לציור ויש משרד והכל קורה פה. מוזיקה היא בגדר חובה ובווליום גבוה על מוזיקה קלאסית לרוב עם עדיפות לשופן.
בימים של המון עבודה אני מסוגלת לעבוד 10-12 שעות ברצף בלי לענות לטלפונים, בלי לאכול בלי לעצור לכלום. אני באמוק.

מה הן הבחירות שלך באתר?
צלחת פאטרן כחולה
משקפי שמש 004
חזיית לולו תחרה שחורה
אוברול רונה שחור

בלוגים נוספים שתאהבו:
עשר שאלות עם קרן בר גיל
“בשנה הראשונה עם ילדים, זוגות נפרדים” // עדי שילון